מאת Family album – Family, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=26177414

מרדכי טביב – סופר ומשורר

(1910 – 1979)

מרדכי טביב  נולד בשנת 1910 בראשון לציון, להורים שעלו מתימן בשנת 1907 והתיישבו במושבה.

אביו שימש כשוחט וכרב. מרדכי טביב גדל בשכונת "שיבת ציון" הסמוכה לבית-הספר, אשר הוקמה בתחילת שנות ה-20  ושעל מייסדיה נימנו הוריו. הוא קיבל חינוך דתי-מסורתי ואת השכלתו הכללית רכש בכוחות עצמו. מגיל 13 התפרנס מעבודות מזדמנות ומאוחר יותר מפעילות ציבורית ועריכה. בשנת 1940 התגייס לצבא הבריטי, בו שירת עד לשחרורו בשנת 1944 .
ראשית דרכו הספרותית הייתה בשירה ולאחר מכן החל לפרסם סיפורים קצרים אוטוביוגראפיים.
סיפוריו נאספו והיו לרומן.
ספרו הראשון " כעשב השדה" ראה אור לראשונה בשנת 1948. ספר זה התקבל בהערכה רבה וזיכה אותו ב"פרס רופין".

מבין כתביו האחרים: "דרך של עפר" – זכה  ב"פרס אוסישקין", "כערער בשדה" – זכה ב"פרס אהרונוביץ", המחזה – "כינורו של יוסי",אסופת השירים – "בצל הימים".

מרדכי טביב זכה לפרסי הוקרה רבים.  יצירותיו תורגמו לשפות שונות. בנוסף לפעילותו הספרותית פעל טביב למען עירו בתחום התרבותי וכן לשילוב נוער השכונה, בה גדל, באוירה הישראלית.

מרדכי טביב נפטר בשנת 1979 ונטמן בעיר הולדתו, ראשון לציון.   

במרחב שדות

במרחב שדות
שיח עמד,
האביב, קיץ,
תמיד בדד.

עליו נשרו
כל בו נרדם.
סביבו היקום
נדום נדם.

ובליל עבות
שחק קדר.
זלף יורה.
סער עבר.

בקר טלול
פתע נבט,
דבר-מה רגש,
תוכו נבט.

בצבץ עלה,
הזיף זלזל,
ראשו זקף,
המריא אל על.